הנורמלי האחרון

ביום בו עצר שוטר מג"ב את שרהל'ה לבושת השחורים ברכבת הקלה, השתנו חייה. השאל והרדיד לא הגנו עליה מפני הקליע החורך שריסק את עצם הזרוע שלה. היא נותרה פצועה ובודדה, עד שיום אחד פגשה את איציק, הרווק המיזנתרופ, זה ששנא את כל בני האדם בשווה.לחוד וביחד הם עקבו אחרי ג'ו וברנדין, ילידי פפואה ניו גיני, שניסו להביא קידמה לארצם הנחשלת – ומנתחי עיניים לסבא הזקן, ששוטט, עיוור, בכפר שעל שפת הנהרבאופק ריחפה רוחו של צדוק, זה שהיה שליח משמים - רק שאיש מלבדו לא הכיר בכך. הנורמלים תפסו את צדוק שוב ושוב, קשרו, הזריקו, נתנו תרופות - והשתיקו באחת את עולמו העשיר, היפה, מלא החיים והצבע."הנורמלי האחרון" הוא אוקסימורון. פרדוקס: סתירה פנימית. 'נורמלי' הוא מי שמתאים לנורמה, שזורם עם כולם. אם הוא אחרון, וכולם כבר אינם כמוהו – הוא לא נורמלי. הוא יכול להיום חכם, שפוי, נחמד, ואפילו צודק – אבל נורמלי, לא.להיות אחרון, או נורמלי? לאכול את תבואת השגעון הציבורית, או להשאר שפוי ובודד?לספר הזה אין תשובה. הוא משוטט בין ירושלים היפה לערבה השותקת, בין הקידמה היהירה למדורת השבט הבוערת, ובין מחוזות השפיות לאזורי הדמדומים.כאן ושם, בטוב וברע, הוא נכנע בפני מה שגדול ממנו. "הנורמלי האחרון", ספרה הרביעי של רותי קפלר, מצטרף לקודמו 'אנוכי מבקש'.  רוצה לדעת עוד? - הכל על הספרים של רותי קפלר