על המגרש הזה בניתי

[vc_row][vc_column][vc_column_text] יששכר: "את בהתמוטטות". הוא נעצר על עומדו והתנשם בהקלה למשמע קולה. "היה אסור לי לתת לך ככה להתרוצץ בין עורכי דין". חסידה: "הוא סוכרתי! מהר". צרחה עוד. "ואיפה המשקפיים שלו? איך עצרתם  אותו ככה, מה הוא מחבל"? שושי:"השכירות שלנו", אמרה שושי. "צריך להתחיל לשלם אותה בעצמנו. עוד פחות משבוע הראשון לחודש". צבי: "הצעירים בטוחים שכל העושר עומד במרחק נגיעה מהם, הא?" חוי: "ארי, זה פיקוח נפש", היא אמרה "ביקרתי היום אצל אבא ואמא ומצאתי את הדף הזה על השולחן". היא הוציאה מתיקה דף קמוט משהו. טובי: "מי שמדבר, אברכון צעיר עם שמנת על השפתיים". עכשיו טובי הרימה את העיניים סוף, סוף, הישירה מבט וכבר לא צחקה בכלל. ארי:"עניין כלכלי משהו?" תהה ארי. "כלכלי משהו" ענה אביו וארי מתח את זרועותיו ופתח את הדלת. כולם בריאים וזה מה שחשוב.   מגרש אחד, בפאתי ירושלים. אבא- אמא- ילד. וענין כלכלי, משהו, שמסבך איתו את כל מה שמוכר וידוע וברור; מי נותן למי ומי מקבל? ומי דואג למי ולמה?   ובמרוץ המסחרר הזה, מלא המסירות והאהבה, אחר הכסף, אחר הבגרות, אחר השליטה, אחר השמיטה- נבנה משהו חדש במגרש הביתי. משהו שווה. על חלום חלמתי - מאמר מרתק מאת חני סגל  [/vc_column_text][/vc_column][/vc_row]