קינצוגי

כשגיליתי שהבת שלי, בוגרת אחד הסמינרים הכי חשובים בעיר, עוזבת את הדרך ומתגייסת לצבא, הכל התנפץ בי, נשבר. "לא יכול להיות"! זה כל מה שהצלחתי לומר לעצמי. זה כל-כך כאב, שכל מה שרציתי היה להתחפר מתחת לשמיכה ולבכות. עם הזמן הבכי הפך לתפילות ולמילים.קיבלתי אומץ לאסוף את השברים ולהתבונן בהם, לנסות להבין טוב יותר וללמוד מהי אימהות מזווית חדשה- לא זו שחלמתי עליה, או קראתי עליה בספרים, אלא זו שנחצבת במעמקי הגלות - אמהות של מסירות נפש על מנת לראות את הטוב ולהאמין, גם בשביל חשוך וקר ומנותק. במשך שנה עגולה של כתיבה רצופה (כמעט) כל שבוע, גיליתי את מה שהכרתי מאוחר יותר בשם "אומנות הקינצוני". קינצוני היא אמנות יפנית האומרת שכאשר כלי נשבר, ניתן להפוך אותו לכלי יפה יותר משהיה על ידי הדבקתו והדגשת הסדקים שנוצרו בו- בזהב. למדתי שכאשר כלים נשברים, זה הולם וכואב, אבל זו גם הזדמנות להרכיב ולהלחים את החלקים מחדש, לכדי יצירה חדשה ואחרת, מולחמת לכלי חזק יותר, יפה יותר, הלחמה בזהב של אהבה, הכלה, אמונה ותפילה. כי לפעמים דווקא השבר, מוליד ומאפשר תיקון. זוהי אומנות חדשה, קינצוני של הנשמה. מזמינה אתכם להצטרף אלי, ליומן מסע בין תובנות אודות מערכת יחסים בין הורים לנוער מתמודד.