קרעתי דרור

שלוש יריות קצרות נשמעות קרובות להפתיע. צעקה אחת ארוכה. גיורא מלבין לגמרי, אלחנן מתחיל לרעוד. "אורי למטה" אלחנן מנסה להגיע לחלון וגיורא נאבק אתו. למרות גילו הקשיש הוא מתגלה כאדם חזק בטח מול אלחנן השדוף. "תרים ידיים אני יורה"- נשמע קול תקיף סמוך ממש. "אחת - שתיים..." הקול מאיים. אלחנן צונח על הרצפה כמו גדם עץ כרות, פניו בין ברכיו, ידיו מכסות על ראשו. מטח עז של יריות, ההדף מכה כמו נבוט על הראש, ריח של אבק שריפה באויר. אלחנן נשכב על צידו עדיין מקופל ורועד כאחוז קדחת, כולו רעש מחריש אוזניים, הוא לא שומע בתוכו שום צליל ברור, תחושה של סוף העולם. לא היתה זו הפעם הראשונה שאלחנן נקלע לפיגוע. בדרך אמיצה ומופלאה עד מאד, הוא עושה את דרכו מתוך מעבה הטראומה אל ההחלמה והבריאות. הוא יוצא אל החופש מבין סורגי הכלא הפנימי שלו וכמותו יוצאת לחופשי גם ליובה, שסוף סוף מצאה משפחה ובית. לפעמים כך מתברר לה, החלום הכי גדול שלך- הוא מלכודת הדבש שממנה עליך להחלץ. ואיילת? היא ממשיכה להוביל אחרים בדרכם, אבל מה יהיה עליה עצמה? האם יהיה בה העוז לקום ולבקוע את אזור הנוחות שלה ולקבל את ההחלטות הנכונות לגבי חייה? ואיך מוצאים בתוך כל הסבך, את הדרך המובילה אל ה' יתברך? ביד אמן, משרטטת ת. ברטלר את הציר המשולש שעליו נעות הדמויות. מרתקות, מסעירות, מטלטלות מכריחות לחשוב מחדש, לרדת אל מסתרי הנפש ולחזור עם הרגעים המופלאים באמת. גם אתם תמצאו שם את עצמכם בדוק!