אביגיל ואני

לפני לא ממש המון זמן, בעיר ים, בשכונה קטנה, גרו שתי ילדות קטנות ולהן צמות, ארוכות דוקא. לבעלת הצמות הערמוניות קראו אביגיל, ולאלו השחורות קראו אני. מתחת לצמות התרוצצו אלפי רעיונות. בספר, לשעבר (מאד לשבעבר) מדור, בשבועון "משפחה", מובאים סיפוריהן של שתי נערות אלופות. אלופות בלהסתבך, ועוד יותר אלופות בלתקן את סיבוכיהן. בניסיון להחזיר בכח את ימי הנעורים, משחזרת הסופרת בהומור ובגעגועים את המאורעות הקטנים גדולים של ילדותה. בספר זה מתייחסים לימי הילדות ברצינות!