התחלתי להשתעל, בעדינות. לא נעים להפריע לקריאת שמות ולסדר הכללי של השיעור.
וגם לא כל העולם צריך לדעת שהגנבתי לפי בייגלך טרום שיעור מתמטיקה. - בתוש.
רק אחרי שהתארגנו לנו בזריזות, נזכרנו שיש מוקש בכל הסיפור. מוכרחים לעדכן את
אבא ואמא. מה הם יחשבו כשיגלו ששתי בנותיהן הגדולות נמלטו מהבית בחסות
החשיכה? - בצי
כמה שמח לי שביום החתונה של אחותי, אני מתגעגעת ובוכה ולמרות כל הדמעות
הללו, מחר יהיה יום חדש ובערב ניפגש לנו בשבע ברכות, עייפות ועליזות ונחזור
ונצחק שוב. כי אחיות לא נפרדות לעולם. -אביגיל.
בבית אחד, בקומה השניה, גרות להן בנחת בנות העשרה - בצי- אביגיל- אפי ובתוש.
אמנם יש עוד כמה דיירים בבית, אבל חוויותיהם מחווירות, או משתלבות היטב
בסערת גיל הנעורים וההומור שנשזר יחד איתה.
אם תלוו את הגיבורות שלנו ואת אימן לאורך שנות ההתבגרות, תגלו גם אתם כמה נחמד
לצחוק על דברים, במקום לכעוס, או לבכות עליהם, גם אם לא תמיד זה קל.
חווית קריאה מובטחת.
זהו סיפרה השלישי של דרעזי רוטנשטיין, מצטרף לספרי הנוער הקודמים :"מלודיה"
ו"באמצע שום מקום".
Write Your Own Review