הנכדה של שולמן מהפיקוח

לפי הכללים הבלתי כתובים, היתה אמורה שושי גרינברג לקום כל בוקר בחיוך מאושר, ולומר כל היום רק 'מזמור לתודה' כל מי שפוזל לכיוונה שואל את עצמו מה יכולה עוד אישה לבקש, אחרי שיש לה בעל תומך, ילדים מדהימים אחד אחד, שידוכים מוצלחים, פרנסה יפה, הורים אוהבים ואפילו בת צדיקה במיוחד. הנכדה של שולמן הוא סיפור על אימהות רב דורית, זהו סיפורן של נשים מדהימות המסתובבות בינינו עם עגלת תאומים כשבצד אחד של העגלה יושב ילד שלהן ובצד השני נכד, סיפור על בנות ועל אימהות שהן עצמן גם כלות לחמיות וחמיות לכלות צעירות שתולות בהן עיניים ומצפות למחמאה או שלומדות את דבריהן בעיון כדי למצוא ממה להיפגע. אותן נשים הן גם נשים עובדות, גם מבררות בעסקי שידוכים, וגם רושמות ילדים לגנון. אבל גם מי שלא נמצאת בצומת הזו, תמצא את עצמה בספר הזה, כי זהו סיפורן של נשים שעושות כל היום טוב, אבל מתקשות להרגיש טוב... זהו אח ל'במבט לאחור' ו'גבולות האושר'. כמוהם, מעז גם הוא לפרוט למילים את התחושות שלא הרשנו לעצמנו אפילו להרגיש.