יותר מדרך אחת

נטע - מוזרה או מיוחדת? היא רגשנית, טובת לב, בעלת נפש אמנותית ואמא אוהבת לילדיה. אך ביתה מוזנח כי היא אינה מסוגלת להיפרד מחפצים, ולא יודעת איך לסדר. היא איננה עובדת, ובבוקר קמה מאוחר. את כישרון היצירה שלה היא מבטאת בציור על גבי קירות הבית,  בעיפרון בלבד, כי 'צבע הוא רק אשליה אופטימית', לדבריה. שונותה מרתיעה, והיא בודדה. אין מי שיבקר אצלה בבית, יראה את הציורים המיוחדים, ויכיר אותם, וגם אותה, קצת יותר מקרוב. אפילו לא שכנותיה הסמוכות, לא גילה, סופרת הילדים הידועה, שאמנם מקרינה חביבות כלפי נטע, אך שומרת על מרחק בטוח, ובוודאי לא ליזי, הלוחמת שבנתה את חייה והפכה מיתומה וילדת מוסדות למנחת סדנאות משגשגת. נטע המשוועת לעזרה ומחפשת יחס וחמימות בארגון 'אוזן קשובה', אולם המתנדבת מתקשה לשמור על האנונמיות, וברוב דאגתה רוצה לחצות קווים. דווקא יעל, אמנית גם היא, רואה בנטע את מה שאף אחד אחר לא רואה, ובין שתיהן נוצרת ידידות. אך גם ידידות זו לא תוכל לעזור לנטע, אם לא תרצה לעזור לעצמה. רק כאשר נטע מגלה ששירה בתה, התלושה והמבולבלת, מוצאת משענת במקום אחר, רחוק מהבית, היא מבינה שעליה לצאת לדרך בניסיון להחזיר אליה את בתה. אף שאינה יודעת לאן דרך זו מובילה. דרכה של נטע משתלבת עם דרכן של גיבורות נוספות, ברגישות ובאומנות, בהומור ובשנינות, בסגנונה המקורי של הסופרת מיכל בוני שזהו ספרה השלישי, כקודמיו, מביא עמו גם הוא נקודות מבט מפתיעות ומרתקות המעשירות את עולמו של הקורא.