לא אמרתם שזה כבד

כולם מבינים שבת סמינר נורמלית לא אמורה להרגיש שמישהו מיומן עוקב אחריה ברצינות כבר שבועות. גם אתי מבינה את זה. ולכן היא מעדיפה לשתוק את עצמה וזהו. כשהמציאות מתחילה להיסדק, אתי מגלה שהדמיונות שלה הם האמת המבהילה ביותר. המבטים המפוחדים של הוריה והשתיקות המתוחות בבית - הם רק תחילתו של מסע שבו כל מה שידעה על עצמה זקוק לאתחול מחדש. כשכמעט דבר לא נשאר, נאלצת אתי לעזוב את כל המוכר והקרוב. היא יוצאת להציל חיים של אמא שמעולם לא רצתה לפגוש בה. קשה לגבות שהמטוס שלך ברח, הקושי גדול הרבה יותר כשאת בארץ זרה וזו טיסה ראשונה שלך. הידיעה הזו לא עוזרת לאתי כשהיא מגלה את עצמה בארץ זרה, בחברת יסדה קטנה שזקוקה לעזרה רפואית דחופה, ומחוץ לחדר נשמעים דיבורים בערבית. בבית, בארץ ישראל, בני המשפחה שלה חוגגים ואתי נמצאת לבדה. ארץ זרה; בית חולים ענק; לונה פארק מבהיל. זה אינו סיפור או סרט, זוהי מציאות חיים שאתי נקלעה לתוכה ומתוכה היא לומדת איך לבחור בטוב גם כשכל הדרכים נראות חסומות, איך ליצור עתיד כשהעבר שלך נכתב מחדש. 'לא אמרתם שזה כבד' - מהטוב והבטוח ועד לגלגל הענק הגדול בעולם - מסע עוצר נשימה על זהות, הקרבה, והאומץ לבחור בטוב.