סודות

חנוך בקושי מצליח לדבר. מריצים אותו על האלונקה, בדרך למסוק. איתן רץ לידו."וינברג, קח את זה, תביא להורים שלי". הוא איכשהו מכניס יד לכיס התחתון של המכנסיים, מוציא נרתיק שחור. הפק"ל כיסים שלו."יש שם מכתב". הוא נושם בכבדות, גונח. "המפקד, לא". איתן בוכה, הוא יודע בדיוק מה המשמעות של כזה מכתב. "איתן , קח בבקשה". העיניים שלו נעצמות. "חנוך, בבקשה לא, בבקשה" חנוך לא עונה. החובש הקרבי מניח אצבע על עורק היד שלו, או של חנוך? הוא כבר לא יודע משהו מוזר במבט של החובש. האלונקה נעלמת בתוך המסוק וגם חנוך. המסוק משאיר אחריו אבק וחול ואיתן אחד, שקורס על הריצפה ובוכה בלי שליטה. ואז נהיה שקט. דממת מוות.