סוף הקיץ

בעוד חברותיה מוציאות את נשמתן על מבחן חוץ במתמטיקה, רוח'לה מוצאת את עצמה אמא לשלישיית תינוקות קטנטנים. הם מדהימים, כן. הם גם פולטים. היא עצמה בת תשע עשרה ויומיים, נשואה כבר כמעט שנה וחודש, ובמשפחה שבה היא גדלה – משפחתו של המקובל 'האברך הרואה' – אף אחד לא חושב שהיא עדיין ילדה. מכאן הכל מתחיל. שמשון טוען שאין פג-תוקף לגרנולה, יעלי גפן בטוחה שיש דבר כזה התקף-מוח, למכונת הקפה של אמא של חנוכי קוראים בעצם 'בתיה' והבן שלה מזכיר שצעירים בני גילו כבר מפקדים בצבא על גדוד. בסגנונה הציורי, הנועז והנוגע נ. ארי מביימת את המציאות שאיש לא מעז לערער עליה. אחרי הכל, הורים זה אנחנו. 'סוף הקיץ', הסידרה שהיתה ללהיט בעיתון הנשים 'לבית', עכשיו בספר שהוא תיאטרון; מבריק, פרוע, נוקב. לצחוק עד שאפשר רק לבכות. המתנה המושלמת לפורים, החוויה האידיאלית לפסח.