"בהחלטה של רגע חטפתי אותם מן העריסות שלהם, וכך, אחד בימין ואחת בשמאל, קפתי דרך מרפסת הסלון החוצה, אל הגינה הלחה. הילדים נבהלו כמובן מן היקיצה הפתאומית אבל לא כמו שתי שכנות מהמשך הח=רחוב שראו אותי רצה בשביל ומתפרצת ישר עליהן נועצת תינוק בידי כל אחת מהן. ומבקשת מהן לשמור עליהם עד שאשוב. חזרתי הביתה בדהרה ופרצתי אל המטבח לראות מיהו שהבהיל אותי ככה"
בצומת הדרורים המאובק, מול נוף של הרים ושמיים, יושב יוחאי ומקשיב למי שבא.
הוא היה ילד דחוי, שקוף כמעט. לא שיתפו אותו במשחקים, לא ספרו אותו בין הקבוצות, ואפילו שאול, החבר הבוגר, הבטיח שיכתוב ולא כתב...
עד שבא ר' שמשון והראה לו מי הוא באמת, לימד אותו שהנפש יקרה מאוד וצריך להיות זהיר בה ולשמרה מאוד, והבטיח שעוד יבוא הזמן.
נועה ואבי, דליה וליהי, טליה ואיבגי, נוח ויונתן, שלומית ורחלי, אבא של שושי ואמא שלה, דינאל ואיצי הקטן, לכל אחד מהם וגם לכל האחרים יש צחוק ודמעות ביטחון וספקות, כאב וחומות, ולכולם, בעומק לבם יש צומת לבחור בחרות.
Write Your Own Review